גילה מאיירס

העבודות של מאיירס הן שם Less- חסרות שם , חסרות בושה, משחקיות, פרובוקטיביות - זו הדרך שלה לגעת במקומות כואבים בבני אדם, שאפשר לדבר עליהם רק כששמים בצד דברים מושלמים כמו אלוהים, ושמים במרכז דברים פגומים – כמו כולנו. בלב העבודות נמצאות זו לצד זו, מיניות מהולה בגרוטסקיות וכאב, וזיקנה מפתיעה ורעננה.

המצעים המגוונים שעליהם מאיירס מציירת הם עדות לצורך הבלתי נשלט שלה ליצור, ליצור, ליצור. אי אפשר למנוע את הפיכתו של החומר שמונח לידה באופן מקרי לקורבן הבא שלה. ולא בכדי אני משתמש במילה קורבן. הציורים של גילה הם לעיתים סוג של איור אלים. האלימות הזאת מוגשת בתמימות שהופכת את אותה אלימות לסוג של טעות שובבה שבטח תתוקן בהקדם.

המצעים המגוונים האלה הם גם עדות לפתיחות ולחושניות שלה. לנסות כל פעם אפשרות אחרת, חוקים אחרים. הפתיחות הזאת מאפיינת לרוב אמניות צעירות ממאיירס בכמה עשורים, ואותה פתיחות היא הסיבה לכך שמאיירס מצליחה להביט בהתבגרות וזיקנה באופן רענן.

מאיירס היא אמנית פמיניסטית שמגלה כח נשי מורכב, שיש בו מהמתכת החזקה, מהצבע נוטף הדם והתשוקה של המפושט האקספרסיוניסטי, אבל זה כח שמרשה לעצמו להיות גם חלש, מכוער, טיפשי. כח שמרשה לעצמו להיות כן.

נכתב ע"י אמיר שפט